דשא סינטטי-שיקולים והתלבטויות האם דשא סינטטי הוא בהכרח פשרה? למרות היתרונות הרבים שלו אנשים רבים חוששים מהאופציה של דשא מלאכותי ממגוון שיקולים רציונליים יותר ורציונליים פחות. אנשים רבים מרגישים כי דשא סינטטי הוא בבחינת פשרה וויתור על דשא אמיתי, פשרה שנובעת מחוסר יכולת כזה או אחר (מאילוצי זמן והשקעה, שמש ועוד) לגדל דשא אמיתי. תחושה זו יוצאת מנקודת מוצא כי האופציה הרגילה והמועדפת היא של דשא אמיתי ואילו האלטרנטיבה בלית ברירה היא האופציה הסינטטית. אך האם תחושה זו מוצדקת?
למה אנחנו מעדיפים דשא רגיל?
בעבור הרבה אנשים הגינה שלהם היא החיבור שלהם לטבע. חיבור זה לטבע מתקשר לדימוי העצמי שלהם ולאופן שבו הם רוצים לחיות את חייהם. התרבות שלנו מייחסת ערך רב לטבע ולדברים טבעיים ובחירה באופציה של דשא סינטטי נדמית לנו לעיתים כהתרחקות מאידיאל של חיבור לטבע ושל טבעיות. אנחנו נרתעים מדברים מלאכותיים, למרות שאלו לעיתים יכולים להיות טובים ונוחים יותר מטבעיים, בגלל איזה אידיאל רומנטי שקיים אצל כולנו ומאמין כי מה שטבעי הוא מה שטוב. זה לא בהכרח תמיד נכון.
חלומות על מדשאות כאשר אנחנו חושבים על דשא סינטטי בחצר שלנו אנחנו חושבים על ילדים משחקים, אנחנו חושבים על ירוק ששוטף לנו את העיניים בכל פעם שאנחנו יוצאים החוצה, אנחנו מדמיינים צהרי שישי עצלים על שמיכה עם כוס משקה בצד. אנחנו מדמיינים תחושת עלי הדשא המעקצצת והנעימה כנגד הגב שלנו. אנחנו חולמים על הריח הנעים של דשא שזה עתה נגזז ועל המרקם של הבוץ בין השורשים בחורף. קשה לנו לדמיין את על זה על משטח שהוא למעשה עשוי מפלסטיק, וקשה לנו לחשוב שהאופציה של דשא סינטטי יכולה למעשה להיות טובה יותר.
החיים עם פלסטיק
החשש שלנו מפני תחליפים מלאכותיים לדברים טבעיים כמו דשא מבטא חשש עמוק יותר מפני המלאכותיות של החיים התעשייתיים, בהם הכל מיוצר וכל דבר טבעי מוצא את עצמו מוחלף בפלסטיק. עם אובדן החיבור לטבע אנחנו חוששים כי אנחנו מאבדים את החיבור לעצמנו ואנחנו משליכים את החשש הזה על החפצים הסובבים אותנו. אנחנו מתנגדים להכרה שהחיים שלנו טובים יותר בעזרת מוצרים כאלו, אך בפועל מתנהגים על פיה.
